יוסף קצקה ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

1.ביום 13.5.12 ניתן לחייב הפטר מוחלט שהפטיר אותו מכל חוב בר תביעה שנוצר עובר לצו הכינוס, קרי עובר ליום 22.7.08.

המבקש עותר עתה להחיל את ההפטר המוחלט גם על חוב המזונות שיש לו כלפי הנושה, המוסד לביטוח לאומי, ולמעשה עותר המבקש לפטור אותו מהחוב למוסד לביטוח לאומי.

2.הגם שמקובל על החייב כי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת רגל מחריג את חוב המזונות מתחולת ההפטר, הוא עותר לבית משפט להפעיל שיקול דעתו המסור לו בדין, ולהחיל את ההפטר גם על חוב זה לאור נסיבותיו האישיות (גיל, מצב בריאות רופף ונכות) ולאור העובדה כי מדובר בחוב מזונות ישן שבמקורו נפתח בשנת 1982, כי 'הקטין' שהיה זכאי למזונות הפך בגיר זה מכבר וכי ממילא אין לו אפשרות לשלם את החוב שכן הוא בעצמו מתקיים מקצבת ביטוח לאומי.

3. המוסד לביטוח לאומי מתנגד לבקשה ותומך את טענותיו בהוראות הדין כי צו ההפטר אינו חל על חוב מזונות (ס' 69 לפקודה) וכן בהתאם להלכה המושרשת העוברת כחוט השני זה שנים לאורך פסיקת בתי המשפט לרבות פסיקת בית המשפט העליון ומתבטאת גם בפסיקה מהעת האחרונה כי החוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום מזונות ששילם המוסד במקום החייב, אינו מפטיר את החייב מחבותו לפרוע את החוב, בהתאם לסעיף 69(א)(3) לפקודה וכי "כבר נפסק לא אחת כי להוציא מקרים אשר בהם קיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין הנושה המקורי ובין מי שבא בנעליו..." אין לשחרר את החייב מחוב המזונות למוסד לביטוח לאומי "והדבר מתיישב עם התכלית עליה מבוסס חוק הבטחת תשלום המיועד להבטיח כי הזוכה לא יוותר ללא אמצעי מחייה, אך אין מטרתו לשחרר את החייב ולהעמיסו על הציבור כולו" (רע"א 3898/12 לרנר נ. כונס הנכסים הרשמי והמוסד לביטוח לאומי).

4.כנ"ר אינו מתנגד לבקשת החייב להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות למוסד לביטוח לאומי, ובתשובתו הלאקונית, ששונה מעמדתו ארוכת השנים (שינוי בעמדה ללא מתן כל הסבר או ציון נסיבות מיוחדות) כי אין למחול לחייב על חוב מזונות אלא בדרך של חקיקה שתשנה את המצב הקיים או בנסיבות חריגות במיוחד (ולמשל ראו עמדת כנ"ר בפש"ר 2212-06 ובפש"ר 2359-08), ציין בענייננו כאן באופן סתמי כי בשל נסיבותיו האישיות ("סובל משלל בעיות רפואיות") ומאחר שמדובר בחוב "בן יותר מ-30 שנה עבור חוב מזונות למל"ל, כאשר הילד עצמו בגיר" (סעיף 3 לתגובה) ומאחר "שלחייב אין יכולת לפרוע חובו ולהועיל לנושה באופן ממשי..." (סעיף 4 לתגובה) אין לו התנגדות לבקשה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המוסד לביטוח לאומי, בעמדת הכנ"ר ובתשובת החייב - ראיתי לדחות את הבקשה ולא להפטיר חייב זה מחוב המזונות כפי שלא הופטרו חייבים אחרים בנסיבות דומות, ואף קשות משלו מאחר שלא השתכנעתי בקיומם של "שיקולים מיוחדים", וראיתי להותיר את ההפטר בגבולות המקובלים, קרי, כי ב'רגיל' אין ההפטר חל על חוב למוסד לביטוח לאומי (שמקורו בתשלום מזונות) מאחר שלא מצאתי כל נימוק מיוחד המצדיק החלת ההפטר על חוב זה, ולא ראיתי לחרוג מהלכת בית המשפט העליון שקבל בפסיקתו את עמדת המוסד לביטוח לאומי לגבי חייבים אחרים שמצב בריאותם רופף לרבות לגבי נכים (ראו למשל רע"א 3898/12 לרנר נ. כנ"ר והמוסד לביטוח לאומי; ע"א 4455/11 מנשה לוי נ. כנ"ר והמוסד לביטוח לאומי בו נמחק הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי ההפטר אינו חל על החוב למל"ל הנובע ממזונות אף בנסיבות בהן החייב נכה בשיעור 100% וחי מקצבאות המל"ל) וכפי שסיכמה לאחרונה את המצב הנוהג, חברתי, כב' השופטת אברהמי בפש"ר 1253/06 גמזו נ. כונס הנכסים הרשמי:

"55. הכלל האמור בענין חבות מזונות (שאין חולק כי הוא הכלל וכי כל קביעה אחרת הינה חריג), נותן גם בהליכי פשיטת רגל מעמד מיוחד לחוב מסוג זה (ועיין גם סע' 128 לפקודת פשיטת הרגל). לא פעם עלתה בפסיקה גם שאלת היחס בין עצם קיומו של חוב מזונות לבין תום ליבו של חייב (ר' למשל בענין מקבילי עצמו, עמוד שני לפסק הדין (ר' ציטוט בהמשך); כן ר' למשל, פש"ר (חי') 44715-02-10 גנאים נ' כונס הנכסים הרשמי (19.9.11); פש"ר (י-ם) 5316/08 מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי (21.9.10) (אך: פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8090/10 מיום 19.12.12); פש"ר (חי') 81/01 עמרם לוי נ' הכונס הרשמי (26.5.02)).

56. ואכן, פסיקה רבה, שחלק ניכר הימנה אף אינו נגיש לעיון באשר היא ניתנת באופן שגרתי תוך כדי מאות ואלפי דיונים בבקשות הפטר בבתי המשפט לפשיטת רגל, קובעת - וחוזרת וקובעת - כי הפטר שניתן (אם ניתן) לחייב בפשיטת רגל, כפוף להוראות סעיף 69 לפקודה ולהוראות סעיף 69(א)(3) בפרט, וכי ככלל, אין חייב בפשיטת רגל מופטר מחוב מזונות.

הכלל האמור מושרש היטב בדיני פשיטת הרגל דהיום ואינו בגדר פלוגתא".

5.כמו המל"ל אף אני סבורה כי כוונת המחוקק בהטילו על המוסד לביטוח לאומי לשלם מזונות במקום החייבים היתה להבטחת אמצעי מחייה לקטינים ולבנות הזוג, ובודאי לא היתה כל כוונה לשחרר את החייב מחובתו הבסיסית לשלם מזונות לתלויים בו, וכדברי כב' השופטת חיות ברע"א 3898/12 הנ"ל:

"נפסק לא אחת כי להוציא מקרים אשר בהם קיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין הנושה המקורי ובין מי שבא בנעליו, או כשמדובר בזכויות אישיות גרידא, המוסד לביטוח לאומי "עומד בנעלי הנושה, לא רק לעניין הזכות אלא גם לעניין הביטחונות וזכויות היתר" (ראו ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד לה(1) 393, 398-397 (1980); רע"א 4445/96 בר נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נא(4) 571, 574 וכן השוו ע"א 3929 כרם נ' עו"ד גד שילר הנאמן על נכסי פושט הרגל גדעון לוי פ"ד נח (5) 364, 375-373 (2004); רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו], 21.5.2009)), והדבר מתיישב היטב עם התכלית עליה מבוסס חוק הבטחת תשלום המיועד להבטיח כי הזוכה לא יוותר ללא אמצעי מחייה, אך אין מטרתו לשחרר את החייב מן החוב ולהעמיסו על הציבור כולו".

6.לא מצאתי בענייננו כל נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות שינוי ההלכה שכן למשל עיון בעניינם של החייבים לרנר ומנשה שנזכרו לעיל, מצביע כי הנסיבות שלהם אף קשות מאלה של החייב דנא ואף החוב למוסד לביטוח לאומי גבוה מזה של החייב כאן, ובכל זאת לא ראה בית המשפט העליון להחיל את ההפטר על חוב זה. טעמים של מצב בריאות, גיל וחלוף זמן מעת הווצרות החוב, כמו גם מחמת מצבו הכלכלי הנוכחי והעובדה כי הכנסותיו הן מקצבת המל"ל – אינם שונים ממקרים אחרים שהזכרתי ונזכרים לאורך הפסיקה הרבה ה"ניתנת באופן שגרתי תוך כדי מאות ואלפי דיונים בבקשות הפטר בבתי המשפט לפשיטת רגל..." (פש"ר 1253/06 הנ"ל) ולא ראיתי לחרוג מהכלל.

להוסיף כי טענות החייב לענין גובה החוב למוסד לביטוח לאומי בהוצל"פ וכן חוסר אפשרויותיו לפרוע את החוב "מקומן בהליכי ההוצאה לפועל ורשם ההוצאה לפועל ישקול אותן בקובעו את גביית החוב" (דברי כב' השופטת חיות ברע"א 3898/12 הנ"ל), או בהגעה להסדר עם המוסד לביטוח לאומי, ומכל מקום אין לפתוח את הסכר ולמעשה לשנות את הוראת החוק ואת ההלכה שהתגבשה במשך השנים, ואין לאפשר מצב בו יחול ההפטר גם על חוב המזונות כדרך שבשגרה אלא במקרים מיוחדים, אחרת ישמט הרציונאל שעומד בבסיס הוראת החוק, וכפי שציינתי, חלוף השנים מעת הווצר החוב המקורי הוא נסיבה שגרתית, כך גם גיל 'הקטין' שהפך לבגיר, וזאת מאחר שבפועל פונים החייבים להליכי פש"ר עם הגיעם למצב של חדלות פרעון לאחר ניהול הליכים לאורך זמן ארוך בלשכות ההוצל"פ; גם הליכי הפש"ר אורכים מספר שנים עד הגיע מועד ההפטר ומשכך חלוף השנים ממועד יצירת החוב עד למתן ההפטר, אינו אלא נסיבה שגרתית.

אני מפנה גם להחלטות קודמות שלי בסוגיה זו (פש"ר 1912-05; פש"ר 2212-06; פש"ר 1738-06) בהן כבר ציינתי כי אין כל דרך אחרת לקרוא ולהבין את הוראת החוק המחריגה את חוב המזונות מצו ההפטר, פרשנות המתיישבת עם הרציונל הסוציאלי, כי בעת מצוקה כלכלית של החייב לשלם מזונות שחויב לשלם, מושיטה החברה עזרה למי שזכאי לקבל את המזונות כדי לא להביאו לחרפת רעב וכדי להקל על מצוקת הזכאים למזונות- זוהי הסיבה שהחברה הטילה על המוסד לביטוח לאומי את חובת תשלום המזונות לנזקקים עד שהחייב יוכל למלא אחר החיובים הללו באופן עצמאי, ובשום אופן לא היתה כוונה לשחרר את החייב מחובתו.

7. עוד ראיתי להביא מדבריה של כב' השופטת אברהמי בפש"ר 1253/06 שנעתרה לאחרונה ליתן הפטר מוחלט הכולל את חוב המזונות בנסיבות המיוחדות של המקרה בו "החוב היחיד העומד על הפרק בענין ההפטר הינו חוב מזונות" – נסיבות מיוחדות המתוארות בפירוט רב בפסק הדין, וכפי שציינה בעצמה בפתח הדברים "ייאמר מיד – אין זו בקשה שגרתית..." וכך ציינה כי החלטתה להחיל את ההפטר על חוב המזונות במקרה זה, היא חריגה:

"69. יש להדגיש, כי המסקנה הנזכרת היא מסקנה חריגה. אין היא באה ללמד כי שלב ההפטר בדיני פשיטת רגל, אמור לכלול בחובו גם חיובי מזונות ואין היא באה לכרסם בעיקרון הרחב של העדר הפטר מחיוב מזונות. ההיפך הוא הנכון. הכלל היה ועודו, כי הפטר בפשיטת רגל אינו כולל הפטר מחיובי מזונות וכי על פי רוב, טענותיו של חייב בענין חוב מזונות, לרבות טענות בדבר מצב כלכלי ובריאותי המקשה עליו לפרוע את החוב, מקומן יהא בהליך ההוצאה לפועל (ר' למשל רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.12); ע"א 6810/05 בר הראל נ' הכנ"ר (6.11.06). כן ר' החלטתי בפש"ר (מחוזי ת"א) 3092/09 ארינוס נ' כונס הנכסים הרשמי (20.11.12))".

8.מכאן שאני דוחה את הבקשה ומקבלת את עמדות המוסד לביטוח לאומי, ואני קובעת כי ההפטר מתשלום חובות במקרה דנא לא יחול על החוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום מזונות ששילם המוסד במקום החייב.